<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ב' שער י"ג</h1>
<h2>דף מא:</h2>
שלוחו של אדם כמותו, וא"צ קנין לשליחות ולא עדים, רק באמירה לבד. ולא הצריכו עדים אלא אם יכפור. ואין שליח לדבר עבירה, דדברי הרב שומעין. וכל זה פ"ב דשליחות ר"ם ובקידושין.
ואין שליחות לגוי, לא הוא נעשה שליח ולא ישראל שלוחו, [דילפינן] מה אתם בני ברית וכו'. והתובע בשביל הגוי אינו בכלל מלשין ובכלל מזיק, אצ"ל אם ישראל התובע נושא ונותן בשל גוי, הרשב"א [כתב כן בתשובה.
ואיש או אשה ואפילו אשת איש נעשים שלוחים. חרש שוטה וקטן אינם נעשים שלוחים, לפיכך השולח קטן אצל חנוני חייב החנוני לשלוח לו עם בן דעת, שלא שלח הקטן רק להודיעו. ואם אמר בפירוש "שלח עם זה הקטן" פטור, ר"ם פ"ב, ואיתיה (במציעא) [בבתרא].
<h2>דף נט.</h2>
ושלשה שנתנו מעות לאחד לקנות, וקנה לאחד, הוי לכולם אם המעות בעירוב. ואם המעות של כל אחד בצרור ידוע אין קנוי אלא למי שיקנה אותו שקנאו לדעתו. פרק איזהו נשך [ע"ד ע"א], ר"ם פ"ז דקנין. הנותן מעות לשליח והלך השליח וקנה לעצמו ממעות של עצמו מה שעשה עשוי, רק שנהג רמאות. ואם המוכר אוהב את זה השליח למוכרו יותר מאחר, אין בזה רמאות [וצריך להודיעו]. ואם מפחד שמא יבוא אחר ויקדמנו לקנותו א"צ להודיעו עד אחר קנייה. איתיה פרק האומר בקידושין [נ"ט ע"א], ר"ם פ"ז דקנין. השליח שקנה קרקע במעות משלח, הוא של משלח, ר"ם. ולא כן הגאונים.
<h2>דף ס:</h2>
כל המתנה עם חבירו ע"מ שאתן לך או תתן לי, ומת אחד מהם קודם התנאי, המעשה בטל. דלי ולא ליורשי משמע, לך ולא ליורשיך אני ולא יורשי, ואיתיה פרק האומר בקידושין. ודוקא גבי יורש אבל כי שוי חד מינייהו שליח למיתב ולמישקל לא אמרינן לי ולא לשלוחי, דשלוחו כמותו.
